שאלה שאנחנו שומעים הרבה
רבים מהמטופלים שלנו, ובכלל, שואלים: "נורא כואבת לי הברך / כתף / משהו אחר — אבל בצילום לא רואים כלום!! איך זה???"
שאלה יפה שדורשת תשובה הולמת שלא תמיד מסופקת לנו. במאמר זה נסביר על מספר אמצעי הדמייה עיקריים — ונתחיל עם ארבעה הנפוצים ביותר.
צילום רנטגן
צילום רנטגן הוא צילום המתבצע בעזרת קרני רנטגן (קרינה אלקטרומגנטית מייננת) אשר להן יכולת חדירה גבוהה. בעקבות יכולת זו נוצר שיקוף של עצמים צפופים ודחוסים בגוף האדם בלבד — כגון עצמות. שאר הרקמות הרכות מאפשרות לקרינה לחדור דרכן ולכן לא נראות בתמונה.
צילום הרנטגן יכול ללמד אותנו על מספר דברים עיקריים, ביניהם שברים, פתולוגיות שונות בעצמות (כגון גידולים, ציסטות) וכמו כן על מצב מפרקי גופנו. בעניין המפרקים — לא ניתן באמת לראות בצילום את הסחוס אשר יושב במפרק עצמו, אך על פי הרווח בין העצמות במפרק ובהשוואה לצילום של אותו מפרק בצידו השני של הגוף, ניתן ללמוד על שחיקת סחוס ומספר דברים נוספים.
זהו בוודאי אמצעי ההדמייה הזמין ביותר ואולי הזול מבין כל שאר האמצעים.
אולטרסאונד (גלי קול)
בעזרת מכשיר אולטרסאונד משודרים גלי קול מקצהו של מתמר אל תוך גופנו. גלי הקול נתקלים באיברי גופנו וחוזרים חזרה אל אותו מתמר, אשר מפרש את גלי הקול לאותות חשמליים — ובכך מצייר תמונה של איברי גופנו הפנימיים.
יתרונות: אמצעי בדיקה טוב בעיקר להדמייה של רקמות רכות ואיברים פנימיים, מספק בדיקה שאינה פולשנית ואינה מסוכנת לגוף האדם.
חסרונות: אי יכולתו לחדור דרך עצמות, מתפקד גרוע כאשר יש אוויר בין מכשיר הסריקה לבין האיבר הנבדק (וזו אחת הסיבות לשימוש בג'ל בזמן הבדיקה). גם ללא עצמות או אוויר — עומק החדירה מוגבל, מה שמקשה על בדיקת איברים הרחוקים מפני הגוף, בעיקר אצל חולים שמנים. בנוסף, נדרשת מיומנות טכנית גבוהה במיוחד לביצוע הבדיקה ביעילות.
בדיקת MRI (תהודה מגנטית)
בבדיקה זו משתמשים במתקן גדול, דמוי מערה, אשר מורכב ממגנט גדול מאוד. בנוסף, המתקן משדר גלי רדיו. הבדיקה מאפשרת קבלת תמונה מדויקת יותר מאמצעים שהוזכרו עד כה — של איברים ורקמות רכות.
לרוב משתמשים בבדיקה כדי לבחון איברים כמו המוח, עמוד השדרה, מערכת העצבים המרכזית ומפרקים שונים בגוף (כגון ברך, לזיהוי קרע ברצועות צולבות או מניסקוסים פגועים). הבדיקה מאפשרת לקבל תמונה של האיבר/המפרק הרצוי מכמה זוויות ואף לבנות תמונה תלת-מימדית.
כיום ישנם שימושים נוספים ומעניינים — ביניהם fMRI (functional MRI): בדיקה זו מאפשרת לקבל תמונה "חיה" של המוח ולמפות את האזורים השונים הפועלים בו בעת ביצוע פעולות שונות.
⚠️ חשוב: בגלל השימוש בשדה מגנטי חזק, אין אפשרות להשתמש בסריקת MRI כאשר קיימות מתכות בגוף (כגון קוצב לב או סוגים מסוימים של התקן תוך-רחמי). אנשים שיש חשש לרסיסי מתכת בגופם יעדיפו בדיקת CT.
בדיקת MRI לא יכולה לעשות את האבחנה בין גידול שפיר לממאיר. אחד היתרונות המרכזיים שלה הוא שלא נעשה שימוש בקרינה מייננת — ועל כן אין סיכון לגוף האדם בעת ביצוע הבדיקה.
בדיקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת)
בדיקה אשר משתמשת בקרני רנטגן המתורגמות לאותות חשמליים, על מנת לקבל חתכים תלת-מימדיים של גוף האדם. המכשיר נראה כמו חישוק גדול — כאשר במרכז החישוק מעבירים את אזור הגוף שרוצים לבדוק. צורת החישוק מאפשרת לצלם את הגוף בזווית של 360 מעלות.
השימוש בבדיקה זו הוא לזיהוי בעיות שלד, פריצות דיסק, גידולים שונים, בדיקות חזה וריאות ובדיקות של פגיעה מוחית (דימום בעיקר). שימוש נוסף הוא להנחיית הרופא בזמן ביצוע ניתוח פולשני.
הבדיקה קצרה יותר (5–10 דקות לעומת 30–45 דקות ל-MRI) ואף זולה יותר. לעיתים ניתן למטופל לקחת חומרים ניגודיים כגון יוד או בריום (בזריקה לגוף או בשתייה) על מנת לקבל תוצאות טובות יותר.
⚠️ חשוב מאוד: בדיקת CT כרוכה בשידור קרינה מייננת בעוצמה גבוהה משמעותית ממצלמות קרני רנטגן רגילות, ומהווה גורם סיכון לסרטן ובעיות נוספות הנובעות מהפגיעה של קרניים אלו בדנ"א של התאים.
לסיכום — MRI או CT?
ניתן לתאר את ההבדל בכך שבדיקת MRI שקולה לצילום במצלמה איכותית ויקרה יותר לעומת בדיקת CT. מצד שני, אין זה אומר שזו תהיה תמיד הבדיקה המועדפת.
באופן כללי, צילומי CT יעילים יותר בדימוי עצם, זיהוי דימומים מוחיים, הדמייה יעילה יותר של אזור הריאות ובית החזה ועוד. לעומת זאת, MRI עדיפה להדמייה של רקמות רכות, מפרקים ומערכת העצבים המרכזית.
