רקע
החלפת מפרק ברך וירך הן מבין הניתוחים הנפוצים ביותר בארה"ב ובמדינות ה-OECD. ממוצע החלפות המפרקים במדינות ה-OECD לשנת 2017 היה 182 ניתוחים ל-100 אלף איש להחלפת ירך ו-135 להחלפת ברך. בארה"ב בשנת 2010 בוצעו 300 אלף החלפות מפרק ירך — ואחוז המנותחים בגילאים הצעירים יותר (40, 50, 60) הולך ועולה.
הסיבה העיקרית לביצוע החלפות מפרקים היא כאב ומגבלה תפקודית. חשוב לציין כי בעבר הדעה הרווחת הייתה שאוסטאו-ארטריטיס (OA) בהכרח מוביל לכאב ומגבלה — אך לפי הספרות המקצועית כיום אנו מבינים כי לא כך המצב.
פעמים רבות, לאחר ניתוח, מטופלים רבים מעוניינים לחזור לרמת הפעילות שבוצעה לפני הניתוח — אך קיים חשש שפעילות בעצימות גבוהה עלולה לפגוע במשתל ולגרום לצורך בניתוח חוזר. אנחנו פה כדי לעשות מעט סדר.
כפרפרזה למערבון הישן שבו משחק קלינט איסטווד — נחלק את המידע העדכני בספרות לשלוש דמויות: הרופא, המטופלים, והספרות.
א. הרופא
בשנת 2017 נערך סקר בקרב רופאי האגודה הבריטית לרפואת ירך אודות דעתם על החזרה לפעילות ספורטיבית לאחר החלפת מפרק ירך.
מה הרופאים הגדירו כפעילות שמותר לחזור אליה? הפעילויות חולקו לקטגוריות לפי עצימות:
- עצימות נמוכה (גולף, הליכה, שחייה וכו') — כ-99% מהרופאים היו מאשרים חזרה.
- עצימות בינונית: 95% היו מאשרים רכיבה על אופניים, 65% חתירה, וכ-28% בלבד אימוני התנגדות בעצימות גבוהה (משקל גבוה, חזרות נמוכות).
- עצימות גבוהה: כ-22% היו מאשרים ריצה בשטח פתוח, כ-23% פעילות סבולת עצימה, כ-33% ריצה על הליכון. רק כ-9.5% היו מאשרים חזרה למקצועות עם התנגשויות (כמו כדורגל).
מסקנות ברוח דומה נמצאו בסקר דומה שהופץ בקרב אורתופדים באירלנד המבצעים ניתוחים במפרק הירך. ניתן לראות בבירור כי הדעה הרווחת בין אורתופדים היא להיזהר עם פעילויות בעצימות גבוהה.
ב. המטופלים
בשנים האחרונות נעשו מספר מחקרי תצפית באשר לחזרה לפעילות ספורטיבית וציפיות/אמונות/מחשבות של מטופלים שעברו החלפת מפרק ירך.
מבין הסיבות שהמנותחים דיווחו על כך שלא חזרו לפעילות לפני הניתוח:
- פחד מפציעה — 20% מהנשאלים.
- הדבר היה מנוגד לדעת המנתח — 15% מהנשאלים.
נתון מעודד: כ-8 מכל 10 מטופלים שעברו ניתוח חוזרים לפעילות ספורטיבית ברמה הדומה לזאת שביצעו לפני תחילת הסימפטומים — לכך נדרשו בין 16-28 שבועות (ממוצע 21 שבועות) לאחר הניתוח.
מחשבות ורהורים של המטופלים
ממחקר תצפיתי נוסף עולות כמה נקודות מעניינות:
- אצל חלק מהמנותחים הסיבה לביצוע רמות נמוכות של פעילות "הוחלפה" מכאב (טרום הניתוח) לסיבות בריאותיות אחרות (כאבי גב, יתר לחץ דם) ועצם זה שהם מבוגרים — אף על פי הספרות הענפה שמצביעה על כך שפעילות גופנית מומלצת גם בגיל המבוגר ועם מחלות נוספות.
- חלק מהמטופלים דיווחו שרמתם התפקודית השתפרה לאחר הניתוח, אך אין ברצונם לחזור לפעילות ברמה גבוהה — "הזיכרון שהם ביצעו פעילות בעצימות גבוהה מספיק להם."
גורמים המנבאים חזרה לפעילות גופנית לאחר ניתוח (שאינם קשורים לניתוח עצמו):
- רמת פעילות גופנית ויכולת תפקודית טובה יותר לפני הניתוח.
- מוטיבציה גבוהה לחזור לפעילות.
- משך סימפטומים מתחת לשנה.
גיל, מין ו-BMI לא נמצאו כקשורים לסיכויים לחזרה לפעילות גופנית.
ג. הספרות העדכנית — האם פעילות גופנית מעלה סיכון לניתוח חוזר?
לפני שנענה — חשוב להבין מהן הסיבות שעלולות לגרום לניתוח חוזר לאחר החלפת ירך ראשונית:
1. פריקה
שיעור הפריקות לאחר החלפת ירך הוא 3-5%. בין 10-22% מהניתוחים החוזרים מקורם בפריקה. חשוב לדעת: ישנם מחקרים שמראים ששיעור הפריקות לאחר פעילות בעצימות גבוהה שווה לזאת שלאחר עצימות נמוכה. בנוסף, ישנן עדויות שפריקות התרחשו דווקא במהלך פעילויות בעצימות נמוכה — כמו יציאה מהמיטה, ישיבה/עמידה מהאסלה או נעילת נעליים.
2. שבר
הדאגה נובעת מחשש ביומכני שפעילויות בעצימות גבוהה יפעילו כוח רב על המשתל. אך כיום אין כמעט ספרות המעידה על כך שמטופלים המבצעים פעילות בעצימות גבוהה נתונים לסיכון גבוה יותר לשבר.
3. התרופפות א-ספטית של המשתל
התרופפות המשתל כשהעצם נחלשת ללא קשר לזיהום. גם כאן — אין כמעט ספרות המעידה על קשר בין פעילות בעצימות גבוהה ולסיכון לניתוח חוזר מסיבה זו.
4. שחיקה של המשתל
שחיקה עשויה לשחרר חומרים לאזור הניתוח ולגרום לאי יציבות. יש מידע מועט מאוד על הקשר בין פעילות ספורטיבית לשחיקה (למרות הצהרות חד-משמעיות מצד אנשי מקצוע). סקירה בקרב מנותחי ירך מתחת לגיל 50 הראתה שרידות של 90% ו-66% לחלקי המשתל השונים לאחר כ-29 שנה — עם רמות תפקוד גבוהות מאוד (ממוצע 89/100 לפי Harris Hip Score).
מה מצאו המחקרים?
במחקר רטרוספקטיבי שהשווה בין מנותחי ירך לקבוצת ביקורת — שתי הקבוצות ביצעו פעילות בעצימות בינונית בתדירות דומה (3-4 בשבוע) — לא נמצא שיעור ניתוחים חוזרים משמעותי יותר בקבוצת המנותחים.
מחקר פרוספקטיבי בדק 50 מטופלים שעברו החלפת מפרק ירך ועקב אחריהם 40-55 חודשים לאחר הניתוח: 82% חזרו לפעילות בעצימות גבוהה (כדורגל, כדוריד, גלישה וכו'). לא דווח על מקרה של ניתוח חוזר או מאורע שלילי למשתל.
סיכום כללי
אף על פי הרציונל הביומכני, בפועל לא ניתן למצוא עדויות בספרות המצדיקות הימנעות מחזרה לפעילויות ספורטיביות בעצימות גבוהה לאחר החלפת מפרק ירך.
עובדה זו מקבלת משנה חשיבות עם ההבנה שלפעילות גופנית בעצימות גבוהה יש יתרונות רבים על פני רבדים שונים — תפקודיים, פיזיולוגיים, איכות חיים ועוד.
כמובן, לפני חזרה מלאה לפעילות מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע. ומן הראוי לוודא שכל בעל מקצוע המעורב בשלבי הטיפול והשיקום — מהרופא ועד הפיזיותרפיסט והמאמן — מעודכן בספרות המקצועית העדכנית.
מקורות
- OECD Health at a Glance 2019 — Hip and knee replacement rates.
- CDC NCHS Data Brief #186 — Hip replacement in the US.
- Bradley BM et al. "Return to sporting activity after total hip Arthroplasty." J Arthroplasty 32.3 (2017): 898-902.
- Moloney D. "Return To Sporting Activity After Total Hip Arthroplasty — An Irish Experience." medRxiv (2020).
- Madrid J et al. "Perceived skills for sports performance after primary hip arthroplasty." International Orthopaedics 43.12 (2019): 2725-2730.
- Harding PA et al. "Physical activity perceptions and beliefs following total hip and knee arthroplasty." Physiotherapy Theory and Practice 31.2 (2015): 107-113.
- Ollivier M et al. "Pre-operative function, motivation and duration of symptoms predict sporting participation after total hip replacement." Bone & Joint Journal 96.8 (2014): 1041-1046.
- Hoorntje A et al. "The effect of total hip arthroplasty on sports and work participation." Sports Medicine 48.7 (2018): 1695-1726.
- Delfin I, Persson G, Ekvall Hansson E. "Does physical activity affect risk of revision of total hip arthroplasty?" European Journal of Physiotherapy 19.3 (2017): 124-130.
- Girard J et al. "Can patients return to high-impact physical activities after hip resurfacing?" International Orthopaedics 37.6 (2013): 1019-1024.
- Meira EP, Zeni J. "Sports participation following total hip arthroplasty." International Journal of Sports Physical Therapy 9.6 (2014): 839.